פסק-דין בתיק ב"ל 704-01-10

התובעת הינה חברת קיבוץ, חולת סרטן, אשר עבדה במשרה חלקית בקיבוץ, שלטענתה היתה עבודה שיקומית.

המל"ל דחה את תביעת התובעת לקצבת נכות, בנימוק כי היא עובדת מעל מכסת השעות המותרת ביום, ועל כן לא מתקיים צמצום בהכנסות, כהגדרתו בחוק.

טענות התובעת הן גם בתחום העובדתי וגם בתחום המשפטי. בתחום העובדתי- לגרסת התובעת, הרי שבפועל היא אינה עובדת מעבר למכסת השעות המותרת ביום. בתחום המשפטי - לדעתה הפרשנות שנותן המל"ל לסעיף 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), תשמ"ד-1984, מוטעית, ויש לעדכנה (להלן - תקנות צמצום בהשתכרות).

העובדות הדרושות לענינו כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:

1. התובעת הינה חברת קיבוץ, חולת סרטן ויש לה 61% נכות רפואית ו-60% אי כושר.
2. התובעת הצהירה כי הינה אם חד הורית לשתי בנות, ואחת מבנותיה שסיימה כיתה יב' חולה במחלת הסרטן.
3. התובעת קיבלה גמלת נכות כללית מהנתבע מיום 1/5/99 ועד ליום 1/1/09 , בסך של כ- 1,600 ש"ח לחודש.
4. התובעת עובדת בחנות יד שניה בקיבוץ עין המפרץ.
5. התובעת צירפה לכתבי בית הדין תדפיס שעות עבודה בחנות. על פי תדפיסי השעות - התובעת עבדה בממוצע יותר מ-4 שעות ביום, בימי העבודה שעבדה בהם בפועל.
6. ביום 30/6/09 נשללה קצבת הנכות של התובעת רטרואקטיבית מיום 1/1/09, בטענה כי התובעת עובדת מעל 4 שעות ביום בממוצע חודשי, ועל כן - בהתאם לחוק, אינה זכאית לגמלת נכות.

תמצית טענות התובעת:

7. לטענת התובעת, עבודתה בחנות הינה עבודה שיקומית, ולא עבודה יצרנית/פרודוקטיבית. התובעת הינה האדם היחיד המפעיל את החנות, ובהיעדרה - החנות סגורה. כמו כן, טענה התובעת, כי החנות הוקמה במיוחד עבורה, על מנת לאפשר לה תעסוקה וכן שילוב בחיי הקהילה. התובעת עבדה מספר שעות מועט ביום, בהתאם ליכולתה ולמסוגלותה.
8. לטענת התובעת, היא אינה מקבלת שכר עבור הפעלת החנות. הקיבוץ משלם לתובעת תקציב אחיד מידי חודש בחודשו (כהשלמה לקצבת הנכות אותה קיבלה התובעת).
9. לטענת התובעת, היא מעבירה כרטיס בכניסה וביציאה מהחנות ואולם - תוך כדי שעות העבודה היא לא נמצאת בחנות כל הזמן. כשהתובעת יוצאת לארוחת צהריים ולסידוריה האישיים היא אינה מעבירה כרטיס ושעות אלו ממשיכות להימנות כ"שעות רגילות". לפיכך, דפי הנוכחות מונים מידי חודש את שעות העבודה ברוטו, ולא את שעות העבודה נטו, בהן מופעלת החנות הלכה למעשה ע"י התובעת.
10. בנוסף, טענה התובעת, כי מאחר שעבודת התובעת בחנות הינה עבודה שיקומית והיא אינה מקבלת עבורה תמורה, לא ראה הקיבוץ לנכון לדרוש ממנה להחתים את הכרטיס בכל פעם שיצאה לארוחת צהריים או לסידוריה האישיים.
11. התובעת הסבירה, כי תקנות הביטוח הלאומי (הגדרת הכנסת נכה), תשל"ו - 1975 (להלן: "תקנות הגדרת הכנסת נכה") הותקנו בשנת 1975. ע"פ מבחן הגדרת "הכנסת נכה" בתקנות אלה, התובעת עבדה פחות מ- 24 שעות בשבוע, ולכן היא עומדת בתנאים הנדרשים לצורך קבלת גמלת נכות.

בשנת 1984 הותקנו תקנות הצמצום בהשתכרות, עת היה שבוע העבודה בן 6 ימים (48 שעות בשבוע). ע"פ מבחן הגדרת הכנסת נכה בתקנות אלה יש לבדוק את שעות העבודה היומיות של התובעת.

12.  לטענת התובעת, הרציונאל העומד בבסיס התקנות הוא ירידה במחצית ההשתכרות. בפועל - התובעת עבדה פחות מ-24  שעות בשבוע (מחצית שבוע העבודה), ולכן היא עומדת בתנאים הנדרשים לצורך קבלת גמלת נכות.
13. לטענת התובעת, הנתבע פירש באופן דווקני את התקנות. בדיקת שעות העבודה היומיות של התובעת, לפי התקנות, כפי שבדק הנתבע, ולא שעות העבודה השבועיות, לצורך בדיקת מבחן צמצום ההשתכרות, מביאה לתוצאה שאינה הוגנת ואינה מתיישבת עם כללי הצדק הטבעי.